עייפות נפשית ופיזית זה נושא מדובר מאוד לאחרונה. הנשמות עייפות, מותשות ממרוב גלגולים ותיקונים. במיוחד בתקופה שלנו - יש נשמות שעוברות בגלגול אחד מה שבדורות קודמים לא עברו בעשרה גלגולים. לכן העומס מורגש מאוד, כבד מאוד. יש גם רעש תזזיתי של מידע בלי סוף, שמבלבל את הנפש של שפע חומרי שמבלבל את הרגש, ומסבך אותנו בהסחות דעת ללא סוף, ובעבודה מאומצת ומיותרת כדי לממן את כל השפע הזה, שבעצם, אנחנו לא צריכים אותו בכלל. הנשמה כמהה להתחדשות,לכוח פנימי, למשהו מרענן שיחבר אותנו וידליק מחדש את הניצוץ.
אז איפה היא נקודת ההתחדשות הזו? אין מה לחפש אותה בחוץ.
הכל נעשה כל כך מבלבל ומתעתע שהתשובה חייבת לבוא רק מבפנים. למצוא את נקודת ההתחדשת הפנימית שתבעיר מחדש את כוח החיים והתשוקה למלא את הייעוד שלך- זה יכול לקרות רק מהשקעה פנימית עמוקה ותפילה הכי כנה עם כוונה הכי ממוקדת, להפגש ולהתחבר לכוח הבורא, לגנרטור הראשי שאין עוד מלבדו.
הצליל העדין הזה נשמע רק בתוך דממה דקה. דקה - הכוונה מטוהרת מכל רעשי העולם המבלבלים. כדי להגיע לדממה הדקה הזו צריך להבחים מה מיותר - מותר - מותרות - בחיים שלנו, ויש הרבה, ולסלק אותו. לפחות באופן זמני, כדי להגיע להתחדשות הנכספת.
כנראה שאין דרך אחרת. המסע פנימה אל השקט של מרחבי הנפש והנשמה יביא בעזרת השם לנקודת ההתחדשות הזו.
זה שם הציור : ״נקודת ההתחדשות״ או אולי ״מסע הנשמה״
מה אתם אומרים? מה מתאים יותר ?
Comments