אם הבורא הוא מושלם, למה הוא ברא בני אדם כל כך לא מושלמים ?
לפי הקבלה, אור אינסוף של הבורא תמיד היה הווה ויהיה, והוא מושלם בתכלית השלמות, היה חסר לו רק החיסרון. כלומר - הוא אור אינסופי והיה חסר לו כלי אינסופי שיקבל את האור שלו. אז הוא ברא את הנשמות (או במילים אחרות - את אדם הראשון) והתחיל להשפיע עליהם אור אינסופי ונצחי אור של גן עדן. הנשמות קיבלו וקיבלו וקיבלו…. אבל אז קרה להן מה שקורה לכל אורח בבית של המארח העשיר - הן התחילו להרגיש בושה, הרגישו שהן מקבלות בלי יכולת להחזיר, ושהן לא הרויחו את האור הזה כדי שיהיה שלהן ממש. (בקבלה זה נקרא ״לחם בזיון״ או ״נהמא דכיסופא״)
ואז… כדי שהנשמות יוכלו להרויח את האור האינסופי הזה ביושר, ושהוא יהיה באמת שלהן לנצח- הבורא איפשר להם טיול קצר של 100 שנה בעולם החומר הזה, לדשדש קצת בסבל אבל להמשיך להיות מחוברים אליו. לא לעזוב את החוט המקשר. ולעיין מדי פעם בדף ההוראות.
זו העבודה. להמשיך לחפש אותו, ולהאמין שהוא קיים גם בחושך הזה. והשכר ?.... היכולת להכיל אור אינסופי של גן עדן לנצח נצחים. ככה מתקנים את הנשמה והופכים אותה לכלי שיכול להכיל אור אינסופי.
שם הציור הזה: ״תיקון״ הצפורים בציורים שלי מסמלים את הנשמה. כאן, הצפור עולה ועולה עוד מדרגה ועוד מדרגה עד שהיא מתחברת לגמרי עם אור האינסוף.
עוד ציורים אפשר לראות באתר שלי: www.oritmartin.com
